מידעונים

סיפורי ים - מגילת ון אמון

13.08.17 / 11:34
סיפורי ים - מגילת ון אמון
13.08.17
סיפורי ים - מגילת ון אמון

מה אנו יודעים על הסחר הימי ב- 1075 לפנה"ס

ואן אמון עזב מאחוריו בית נוח וג'וב טוב כשיצא לדרכו לבדו, ללא תעודות ומלווים. הוא נשדד בדור שבכנען, נחשד בריגול בלבנון, ובקפריסין פגש ביפהפייה מסתורית שהצילה את חייו. את עלילותיו פרסם ביומן שהפך לרב מכר. רבים סבורים שהיצירה הפופולרית הזו, "מגילת ואן אמון", היא סוג של סיפורת, או למצער דו"ח מפוקפק של שליח ערמומי, שנאלץ להסביר לשולחיו לאן נעלם הכסף שנטל ומדוע איחר בשנתיים תמימות לשוב ממשימתו. אף על פי כן, משלימים הפרטים המדיניים והתיאורים הגיאוגרפיים הססגוניים את הפסיפס הארכיאולוגי של העולם העתיק המצוי בידינו, ונותנים לנו מידע נרחב על מסעות ימיים בתקופתו ובזכותם נחשב ואן אמון, כוהן מצרי שיצא למסעותיו לפני למעלה מ-3,000 שנה, לראשון הנוסעים הידועים בהיסטוריה (מסע אחר, דר' דבי הרשמן )

 

מגילת ון אמון מספרת את סיפור המסע הימי של הכוהן אמון ממצרים לעיר גבל אשר בלבנון.

 

מטרת המסע הייתה רכישת קורות עצי ארז לצורך בניית סירה לאל אמון.

 

מסע אמון מתוארך לשנת 1075 לפנה"ס לערך.

 

סיפור המסע נכתב על פפירוס בשפה המצרית. הפפירוס שהתגלה בשנת 1890 באל-חיבה שבמצרים התיכונה, הוא העתק לא שלם של סיפור המסע. ב-1891 נרכש הפפירוס שנקרא "פפירוס מוסקבה 120", על ידי האגיפטולוג הרוסי ולדימיר גולנישצ'ב. הפפירוס הוא חלק מאוסף מוזיאון פושקין לאמנות יפה במוסקבה.

 

תצלום שחור לבן של חלק מהעמוד הראשון של פפירוס מוסקבה 120

 

סיפור המסע

 

מסעו של אמון מתחיל בעיר נֹא אָמוֹן, בירת מצרים העליונה (לוקסור של ימינו). משם הוא נשלח על ידי חרי-חר הכוהן הגדול לאל אמון מצויד במכתב שליחות לנסובאנבדד מושל צען, בירת הממלכה התחתונה. המטרה היא לקבל מימון ואנייה למסע.

 

נסובאנבדד שולח את אמון באנייה פרטית ללא מלווים לבצע את השליחות. האנייה עוצרת בעיר דור (היא תל דור) השוכנת לחופי כנען (על פי המגילה תושבי העיר היו ת'כר – אחד מגויי הים), שם גונב אחד מאנשי האנייה את כספו של אמון. אמון דורש פיצוי משליט דור, השליט טוען שהאחריות אינה חלה עליו. לאחר שלא קיבל את כספו עוזב אמון את דור ונוסע לגבל.

 

בהמשך הדרך, בחוף צור, הוא פוגש אנייה מדור, גונב את כספם של אנשי האנייה, ומחזיק את הכסף כערובה עד שכספו יוחזר לו.

 

בגבל הוא שוכן על שפת הים ומנסה להתקבל אצל השליט אשר מסרב תחילה לקבלו וכל יום שולח אליו שליח ואומר לו שיצא מגבל. אמון, כנראה לאחר ששיחד את אחד מנערי הנביאים של מלך גבל להתנבא עליו, מצליח להתקבל אצל שליט גבל. שליט גבל מבקש את מכתב השליחות. אמון אשר השאיר את המכתב אצל מושל צען לא יכול לספקו. שליט גבל מתקשה להאמין ששליח רשמי של מצרים יגיע כך ללא אנייה משלו, ללא מלווים וללא מכתב שליחות.

 

אמון מעלה את בקשתו לקבל עצי ארז כפי שסיפקו אבותיו של שליט גבל בעבר. שליט גבל בודק בארכיון ומוצא את המחיר ששולם בעבר. הוא דורש תשלום בהתאם כדי לספק את הקורות, וטוען שאינו עבד לשליט מצרים. במשא ומתן בין אמון ושליט גבל מנסה אמון לתת בתמורה את פסל האל אמון אשר הביא אתו ושלדבריו ייתן לגבל חיים ושלום.

 

בסופו של דבר נשלח שליח המצויד בשבע קורות עץ לנסובאנבדד להביא את התשלום לעצי הארז. לאחר שהשליח מגיע חזרה עם התמורה נכרתים העצים. אמון מתכוון לעזוב את גבל עם הקורות אך מגלה 11 אניות של אנשי דור המבקשים לאסרו בגלל שלקח את כספם בצור. שליט גבל לא מסכים לכך. לדבריו אסור לו לאסור את שליח אמון בארצו. הוא משלח את אמון ומשאיר לאנשי דור לרדוף אחריו בים. הרוח מביאה את אמון לאלשיה (קפריסין). אנשי העיר רוצים להרגו, אך הוא מצליח לפרוץ דרך לנשיאת העיר ומבקש את עזרתה.

 

ערי נמל במגילה

המגילה מציינת מספר ערי נמל: דור, צור, גבל, צידון, עיר נמל באי אלשיה ללא ציון שמה. להלן התייחסות לשלוש הערים: דור צור וגבל.

 

דור

העיר דור מהווה את התחנה הראשונה של אמון לאחר עזיבתו את מצרים. על פי המגילה בעיר ישבו הת'כר. התקופה אליה מתוארכת המגילה מקבילה לתקופת הברזל - 1000-1200 לפנה"ס. היא התקופה בה נכנסו שבטי ישראל לארץ כנען. התקופה המקבילה לספר התנ"ך יהושע ושופטים.

 

העיר דור מופיעה במקורות המקראיים כדור או דאר. דור מוזכרת לראשונה בתנ"ך (ספר יהושע, פרק י"א), היא אחת הערים אשר הצטרפו לקואליציה של יבין מלך חצור במלחמתו כנגד שבטי ישראל במי מרום. על פי המקרא שבטי ישראל ניצחו אבל העיר לא נשרפה. בספר יהושע פרק יב' פסוק כ"ג מציינת דור כאחת הערים שנכבשו "מלך דור לנפת דור" הציון מלך לנפה הוא חריג לגבי עיר זו ברשימה, ומכאן ניתן להבין שמלך דור שלט על אזור רחב יותר מאשר רק העיר עצמה. לעומת זאת בספר שופטים (א כז) מצוינת דור ובנותיה כאחת הערים אשר שבט מנשה לא הוריש. ומכאן ניתן להבין שאמנם מלך דור נוצח במסגרת הקרב במי מרום אבל העיר דור לא נכבשה. תיאור זה תואם את המצוין במגילת ון-אמון אשר על פיו העם אשר ישב בדור לא היה ישראלי.

 

הת'כר אינם מוזכרים במקרא. הם אחד משבטי גויי הים אשר הפלישתים נמנים עליהם. מקור חשוב לעדות על השבט הם התבליטים והכתובות על קירות מקדש המתים במדינת האבו (אתר ארכיאולוגי על גדתו המערבית של הנילוס מול לוקסור). התבליט הוא של רעמסס השלישי אשר שלט בין השנים 1182-1198 לפנה"ס. התבליט מפרט את ניצחונו הגדול של המלך על גויי הים ומזכיר במפורש את הת'כר. כן מציינת הכתובת שלאחר ניצחונו יישב רעמסס השלישי את השבטים במצודות כשהם נשבעים בשמו. התבליט מתאר קרב ימי גדול בין הכוחות המצריים וגויי הים, קרב ימי יעשה רק על ידי עם אשר יש לו יכולת ימית, עובדה התואמת את הנאמר במגילת ון-אמון.

 

צור

אין התייחסות רבה לעיר במגילה, בחוף צור פגש ון-אמון אנייה של דור ולקח את כספה. בדיקה בתנ"ך מעלה שהעיר צור נזכרת לראשונה במלכים א פרק ה' פסוק ט"ו. כאשר חירם מלך צור שולח משלחת לשלמה בעת עלותו לשלטון לאחר דוד. זוהי תקופה המתוארכת לאמצע המאה העשירית לפנה"ס. על פי המקורות המקראיים צור הייתה עיר נמל אשר ניהלה סחר עם ערי נמל רבות. הנביא יחזקאל (פרק כ"ז פסוק ג') מציין:" וְאָמַרְתָּ לְצוֹר, הישבתי (הַיֹּשֶׁבֶת) עַל-מְבוֹאֹת יָם, רֹכֶלֶת הָעַמִּים, אֶל-אִיִּים רַבִּים".

 

גבל

גבל על פי המגילה הייתה עיר הנמל אשר ממנה המצרים נהגו לקנות את עצי הארזים לבניית האניות שלהם. כאשר מלך גבל מסכים לכרות את העצים הוא שולח לשם כך שלוש מאות איש ושלוש מאות שוורים וכן פקידים לחטוב את העצים. מדובר בכמות גדולה של עצים. כמות זאת מצביעה על עצמתה של גבל בתקופה זו. עד להפלגה העצים אוחסנו על שפת הים. הכריתה ארכה כל החורף ואפשר להניח שמדובר בכמות לא קטנה של עצים.

 

בדיקה במקרא מגלה שלהעיר אשר שכנה צפונית לצור וצידון לא היו קשרים רבים עם ישראל. העיר מוזכרת ביחזקאל כז, ט במסגרת הקינה על צור. הפסוק מציין: "זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ, מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ; כָּל-אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ, לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ." על פי הפסוק בגבל תיקנו את האניות של צור. מראה על יכולת ימית גדולה, לא רק שיט באניות אלא גם יכולת בניה.

 

מושגים במגילה הקשורים לים ולשיט

 

המגילה היא ספור של מסע ימי אשר מטרתו היא הבאת עצים לבניית אנייה. בדיקה של הטקסט נותנת לנו מידע רב לגבי הנושא בתקופה.

  1. חומר גלם לבניית סירות ואניות: קורות ארזים אשר הובאו מגבל.
  2. ים "חארו" הגדול: שמו של הים התיכון בפי המצרים. במקרא שמו היה הים הגדול
  3. רב החובלים: המושג מוזכר מספר פעמים, כאשר ון-אמון רצה לשוט בספינה. פונים לרב החובלים. מלך גבל שולח הודעה לרב החובלים ואומר לו לשהות בנמל ועוד. הטקסט מצביע על כוחו של רב החובלים בספינה.
  4. נמל: אניית אמון עוגנת בנמל דור, מגיעה לנמל גבל. אמון שוכן בשטח הנמל עד שמלך גבל מסכים לקבלו. ומכאן שהנמל שימש בנוסף למעגן אוניות גם כמקום שהיה.
  5. מסחר ימי: בא לידי ביטוי בציון שש האניות הטעונות כל טוב מצרים אשר הובאו בעבר לתשלום עבור הקורות, וכן בתשלום אשר שולח נסובאנדד למלך גבל בתמורה לעצים: התמורה כוללת: זהב, שש המלך, מגילות כתיבה, עורות פרים, חבלים, עדשים, דגים. ניתן ללמוד מהם המוצרים אשר היו מקובלים כתשלום בסחר הימי בתקופת המגילה.
  6. שפת הים: המושג מופיע מספר פעמים לציון חוף הים. למשל: קורות הארזים מאוחסנים על שפת הים עד למשלוח שלהם למצרים.
  7. מושגים הקשורים בחלקי אנייה המופיעים בטקסט: מפרשים, חבלים לחיזוק מפרשי האנייה, תורן מפרש באנייה שמוקם במטרה שלא יכבדו קצות האנייה ולא יישברו.
  8. כוחו של אמון ביצירת סערה. על פי הטקסט לאל אמון יש כוח ושליטה בים.
  9. רוח הנושאת את האנייה: על פי המגילה הרוח נשאה את אמון בברחו מהאניות של דור והשליכה אותו לחוף אלשיה. ניתן ללמוד מכאן על רוח מזרחית, ועל התלות בגורמי שמיים בהגעה ליעד.

 

היבטים משפטיים הקשורים לנמל

שני אירועים שופכים אור על המנהג/חוק שהיה מקובל בתקופת המגילה לגבי ההגנה אשר הנמל אמור לספק לעוגן בה:

  1. הטיפול בגניבה בנמל דור,
  2. התייחסות מלך גבל לדרישת הימאים הת'כריים להסגרת ון אמון.

 

הטיפול בגניבה בנמל דור

 

כספו של ון-אמון נגנב בנמל. הוא דורש החזר הגניבה ממלך דור. מכאן ניתן להבין שחלק מזכויות העגינה הניתנות בנמל לאונייה היא זכות ההגנה כולל הרכוש הנמצא על האונייה. הזכות כוללת גם שיפוי במקרה של גניבה. לון-אמון אין כל ספק שזו זכותו ולכן כאשר לא מקבל שיפוי הוא מרשה לעצמו לקחת את הכסף מאונייה אחרת השייכת לדור. מכאן ניתן אולי להבין שהייתה ערבות הדדית בין אוניות השייכות לאותה עיר.

 

מלך דור לא רואה חובה לעצמו להחזיר את הכסף, לטענתו הגנב בא מהאונייה ולכן זו אחריותו. ומכאן ניתן להבין שרמת האחריות בנמל היא רק לגבי התנהגות הנובעת מאנשי המקום.

 

התייחסות מלך גבל

 

האניות הת'כריות דורשות ממלך גבל להסגיר לידיהם את ון-אמון. מלך גבל אינו מסכים. לטענתו אינו יכול לעשות זאת בתוך ארצו. יש לו אחריות בנמלו. גם בתגובת מלך גבל ניתן לראות את אלמנט ההגנה אשר הנמל אמור לספק לעוגן בו. אלמנט נוסף הבא לידי ביטוי בסיפור היא הריבונות של מלך גבל על הנמל. למרות שהת'כריים באו בכוח ניכר הם אינם מעזים להיכנס לנמל ולאסור את ון-אמון ללא קבלת רשות ממלך גבל. התנהגותם מראה שהם מכירים בריבונות של מלך גבל על הנמל.

 

×