• Posted by תומר אלעד on February 1, 2012 at 10:38am
ככל שאנחנו מתרחקים מהעולם העתיק ומתרגלים לאמצעי הניווט האלקטרונים, כך גם קשה יותר להבין כיצד מצאו הימאים את הדרך בים לפני שיכלו פשוט להסתכל ב- GPS. אבל צריך להיזהר מההנחה שההפלגות העתיקות נעשו רק קרוב לחוף המוכר, או שאם הצליחו אנשים מסויימים להגיע אל היעד לאחר הפלגה ארוכה זה קרה רק במקרה. שיטות ניווט עתיקות נראות לנו היום כמעט הזויות, בהתחשב במידת המקוריות והניסיון שהן דרשו מהנווטים. כבר כתבתי בעבר על שיטות שיטות הניווט של הפולינזים, והפעם אני רוצה לקחת אתכם לקצה השני של העולם, אל אחד מהעמים יורדי הים הנועזים ביותר: הויקינגים.
כבר הוכח שהאירופאי הראשון שהגיע לאמריקה לא היה קולומבוס, אלא ליף איריקסון הויקינגי, שהגיע לצפון אמריקה כמעט 500 שנה לפני קולומבוס. הויקינגים אומנם לא התיישבו באמריקה, אבל רבים חקרו את מסעות הגילוי שלהם ואת הדרך בה הפליגו ממקום למקום. מכיוון שהמצפן המגנטי עוד לא הגיע לאירופה, בטח שלא לחלקה הצפוני, ומפות בוודאי לא היו, עולה השאלה כיצד ניווטו הויקינגים במסעות הארוכים שלהם. מניתוח מקורות שונים עולה הסברה שהויקיניגים, כמו עמים אחרים, מצאו את דרכם על ידי שימוש בכוכבים ובשמש, אבל איך הם ניווטו במשך השעות הארוכות שבכלל לא רואים את השמש, כשיש עננים וערפל כבד?
בשנת 1967 הציע הארכיאולוג הדני טורקילד רמסקו (Ramskou) תיאוריה שנויה במחלוקת לגבי שיטת הניווט של הויקינגים. הוא חקר סאגות וסיפורי-עם ומצא שיש בהם אזכור למשהו שמכונה בשם "אבן שמש" (SUNSTONE), שמטרתה לעזור לנווט למצוא את דרכו בתנאי ראות קשים. רמסקו טען שמדובר בסוג של מינרל שקוף שאחת מהתכונות שלו היא שבירה כפולה של קרני האור (וזה מבלי להיכנס יותר מדי להסברים באופטיקה. בכל זאת, אני סטודנט להיסטוריה ולא לפיסיקה...). הויקינגים, כך הוא טוען, ידעו על תכונה זו והשתמשו באבן כדי למצוא את הכיוון לשמש גם אם לא ראו אותה כלל. השיטה הייתה לכוון את האבן כך ששתי קרני השבירה יתאחדו, וכך היא מצביעה על כיוון מקור האור. הויקיניגים היו מאפסים את האבן בתנאי ראות טובים, ומסמנים עליה שתי נקודות שכאשר השתלבו, סימנו את הכיוון לשמש.
דוגמה לצורת השבירה הכפולה של ה-SUNSTONE
במשך זמן רב היתה תיאוריה זו בגדר השערה, אבל התפתחות מעניינת שקרתה לאחרונה מוסיפה לאמינות שלה. בסוף שנות ה-90 התגלתה אוניית סוחר בשם "Alderney" שטבעה בתעלה האנגלית בשנת 1592, ועל סיפונה נמצאה אותה "אבן שמש". חוקרים שבדקו את האבן ערכו ניסויים שונים שמטרתם הייתה להבין כיצד נעשה בה שימוש והאם יתכן שבאמת הסיפור, שנשמע כמעט דימיוני, הוא נכון. במחקר הוכח שהשימוש ב"אבן שמש" אכן אפשרי, ואפילו נעשה בקלות מבחינה טכנית. החוקרים ערכו ניסויים בעזרת אנשים לא מיומנים והגיעו לרמת דיוק של עד מעלה!
על פי הממצאים שהתגלו על סיפון האוניה האנגלית הטבועה ניסו החוקרים גם לשחזר את צורת המצפן האפשרית שבה שולבה האבן. לטענתם, מאחר שאפילו הוספה של תותח אחד לסיפון גרמה לשגיאת דוויאציה כל כך גדולה, "אבן השמש" הייתה בשימוש עוד הרבה אחרי שהמצפן המגנטי הגיע לאירופה.
העובדה שהויקניגים ידעו כבר אז להשתמש בקיטוב האור, תכונה פיסיקלית שהתגלתה באופן רישמי רק בתחילת המאה ה-19, מראה שוב עד כמה עולם הניווט העתיק הוא מורכב ובעל יכולת דיוק גבוהה. התיאוריה עדיין לא הוכחה לגמרי, בעיקר משום שאין מספיק עדויות כתובות אןו ממצאים ארכיאולוגים שמראים שבאמת האבן הייתה בשימוש וכיצד בדיוק השתמשו בה. אבל גם אם אין עוד הוכחה סופית, רק האפשרות ששיטה זו הייתה בשימוש כבר בתחילת המילניום השני הופכת את מסעות הויקיניגים בים הצפוני למרתקים עוד יותר.
