הסיפור שלפנינו עוסק בדמות עלומה שכמעט ולא הותירה אחריה דבר, ואלמלא קומץ יומני אונייה, לא היינו יודעים עליה כלל. אבל האיש הזה, שנודע בשם טופאיה, הפליג עם קפטן ג'יימס קוק על סיפון האנייה אנדיבור במסעה הראשון בשנת 1796 והותיר רושם רב על אנשי המשלחת. טופאיה – שתפקידו הרשמי היה לתרגם ולתווך בין הבריטים לבין ילידי הארצות והאיים שאליהם הפליגו – היה הגורם הישיר לכך שקוק וצוותו הצליחו בכלל לשרוד את המסע. סביר להניח שהרשים גם את קפטן קוק עצמו, אבל בסופו של דבר לא היה אלא יליד של האי טהיטי, ותחושת העליונות האירופית הכריעה את הכף.
העובדה שטופאיה כמעט ואינו נזכר בדוחו"ת שכתב קפטן קוק היא לדעתם של אחדים מכוונת, יותר מכל רצה קוק לזכות במלוא התהילה. אם בדרך לכך צריך היה לדרוך על כמה גופות, יהי כך.
היום זוכרים את קוק כמי שמיפה את הפסיפי ואת ניו זילנד, את מזרח אוסטרליה וגם את הוואי שבה נרצח. אבל בצי הבריטי זכה לכבוד שאין שני לו בזכות משפט שכתב בדו"ח המסע הראשון שלו:
I have the satisfaction to say that I have not lost one man by sickness during the whole Voyage
"אני יכול לומר בסיפוק שלא איבדתי אף אדם למחלה במהלך המסע כולו".
הכוונה הייתה למחלת הצפדינה (scurvy) שקטלה, כשני מיליון ימאים בין השנים 1500 ל-1800. קוק נודע ברבים כמי שהצליח להדביר אותה בזכות התנאים והמזון – כולל כרוב חמוץ המכיל ויטמין c – שדאג לתת לצוותו. התהילה הזאת נכונה, אבל רק בחלקה. בעת שכתב את הדו"ח המפורסם שלו בבטאביה, היא ג'קרטה של ימינו, חלו במחלה שניים מאנשי האנייה – טופאיה, הנווט והמתרגם איש טהיטי, ומלווהו הצעיר. הם ירדו לחוף ומתו זמן קצר אחר כך. קוק העדיף, מטעמים ברורים, לא לדווח על כך.
